אודות

 

דף עמדה  של הקואליציה למען חינוך מלידה

הצעה להחיל את אחריות משרד החינוך, לחינוך מלידה

מוגש לשרים בממשלת ישראל, חברי הכנסת, ואנשי המקצוע

 

למרות, שרוב הילדים מתחת לגיל שלוש נמצאים במסגרת חוץ-ביתית, במדינת ישראל הטיפול בילדים מוגדר עדיין כצורך אגבי לקידום תעסוקת הנשים. המעון לא נתפש כמוסד חינוכי, אלא כשמרטף הלאומי שהממשלה הקימה כדי לאפשר לאימהות לעבוד בשעה שנציגי המדינה יטפלו בילד. זאת הסיבה שהמעון כפוף למשרד הכלכלה. השינוי התודעתי כבר החל ונוצר חלון הזדמנויות נדיר בממשלה הנוכחית לייצר לא רק מהפך תודעתי – אלא שינוי אמיתי בשטח. רק שילוב כוחות בין כוחות מהשטח, מהאקדמיה, מהכנסת ומהממשלה יוביל לביצוע השינויים הנדרשים.

 

רציונל

לפני השינוי המעשי, יש צורך בשינוי חשיבתי, שעיקרו מיקוד ביילד. הפיכת המוסדות שמגיל לידה ועד גיל 3 משמרטף להורים למסגרת חינוכית לילד. 

נייר עמדה זה מציע להחיל את האחריות הכוללת של משרד החינוך על מִנעד הגילים מלידה ועד כיתה י"ב. הוא נכתב מטעם הקואליציה לחינוך מלידה. הקואליציה מאגדת עשרות גורמים המעורבים בחינוך לגיל הרך ובתוכם: מפעילי המעונות בכל המגזרים, מטפלות, מנהלות מעונות, פורום וועדי ההורים הישוביים, וארגונים אקדמאים בהובלת מכללת בית ברל ומכללת אפרתה. התאגדות זאת, הכוללת שותפים רבים, נוסדה על מנת להפוך את הפירמידה ולדאוג שממשלת ישראל תקח אחריות על האזרחים הקטנים אשר בדמותם תעוצב עתידה של מדינה ישראל.

כדי להבין איך הגענו למקום שבו אנו נמצאים היום, מעניינים זיכרונותיה של חסיה סוקניק, מהגננות הראשונות בארץ משנת 1914. היא תיארה את הילדים הקטנים, חולי העיניים, שהצטופפו על מחצלת כשהם מנועים מכל פעילות. היא ששאלה את המאיסטרה (נשים מלמדות שפתחו בבתיהן שמרטפיות לשמירת פעוטות) ''מה עושים הם כל היום?", וזכתה לתשובה: "כלום צריכים קטנים אלה לעשות משהו"?

מעון היום הראשון בישראל הוקם בשנת 1927 ע"י ארגון ויצו מתוך מגמה לאפשר לנשים לצאת לעבודה ולדאוג לרווחת המשפחה. 90 שנה עברו מהקמת המעון הראשון בארץ והתפיסה לא השתנתה.

 

 

 

הבעיה איננה רק מיקוד באמהות שיוצאת לעבוד במקום המיקוד הנדרש בילד, אלא גם בעובדה שמעונות היום עצמם, משרתים רק מיעוט מכלל ילדי ישראל.

מהנתונים שפירסמה בשעתו הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי (ועדת טרכטנברג) עולה כי מתוך כ-470 אלף ילדים מגיל לידה ועד 3, מטופלים 270 אלף מהם בבית. עם ההורים או בני משפחה או אצל מטפלת. רק כ-100 אלף (כ-20% מכלל הפעוטות בישראל) מטופלים ומתחנכים במסגרות הציבוריות שבפיקוח. גם ועדת טרכטנברג קבעה כי העברת הפיקוח והטיפול במעונות היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך חיונית.

המעבר למשרד הכלכלה יביא גם לצמצום פערים בחברה, ונקודת התחלה שווה יותר לכל הילדים. בראייה לטווח קצר זה נראה במהלך שיכביד על הוצאות הממשלה, אולם בראייה לטווח ארוך, גם במישור הכלכלי, המדינה תצא נשכרת. מחקרים של כלכלנים מדגישים את התועלות החברתיות והכלכליות של השקעה בגיל הרך. פרופ' ג'יימס הקמן טוען שהשקעה בהתפתחות של ילדים מלידה ועד שלוש  היא החשובה ביותר להתפתחות הכלכלית של המדינה. לכל דולר הושקע בשנים הראשונות יש החזר של 7% - 10% בתוצאות יותר טובות בחינוך, בריאות, וחיסכון בכספי המדינה הקשורה לעוני ובעיות חברתיות (פשע, אלימות, תלות ברווחה).

 

 חשיבות "הרצף החינוכי"

המטרה היא לייצר מדיניות פדגוגית רציפה ושלמה החל משלבי התפתחותו המוקדמים של הילד ועד להגעתו למסגרת בית ספרית. גיל הרך מלידה, הִנו שלב קריטי בחייו של הילד. המחקרים שמצביעים על חשיבות הנגיעה הראשונית בילדים, הולכים ומתרבים.

בתקופה זאת  מתעצבות ומתפתחות יכולותיו השכליות והחברתיות של הילד. למי שלא עוסק בתחום קשה להבין עד כמה ישפיע על עתיד ילדינו טיבו של המבוגר המשמעותי שנפגש עם הפעוט (בן 6-3 חודשים) בתחילת דרכו במסגרת. מחקר שיזם יוניצ"ף ב-2008  על טיפול בילדים בגיל הרך, מצא כי מערכות יחסים יציבות, בטוחות, מגרות, כשהצוות קבוע בשנים הראשונות, הינן קריטיות להתפתחות הילד. פרופ' פנינה קליין ז"ל, שזכתה בפרס ישראל לחינוך על מחקריה בתחומי הגיל הרך, הביאה למהפכה בחשיבה בתחום כשהוכיחה זאת במאמריה ובמחקריה. המחקרים אף מצביעים על הפערים העלולים להיווצר בגין העדר טיפול נכון בשלב זה של חיי הילד, פערים שקשה מאד יהיה לגשר עליהם בשלבים מתקדמים יותר של חייו.

 


 

 

 

חינוך לאנשי החינוך

הבעייתיות בנושא גדלה על רקע הפער שבין המעונות לבין גני הילדים - מגיל שלוש עד שש, שם כוח האדם הוא מקצועי, הגננות בעלות תואר בחינוך, והפיקוח הוא של משרד החינוך. יש לפתח סטנדרטים לתוכניות הכשרה לצוותים החינוכיים בגיל הרך (לידה עד 3) על פי המאפיינים הייחודיים של גלאים אלה.

 

אופק מקצועי ותנאי העסקה

המצאות גילאי לידה ועד שלוש תחת משרד הכלכלה, משפיע גם על מעמדן והכשרתן של המטפלות.

העומס המוטל על המטפלות, תנאי העבודה הקשים, תנאי השכר הירודים והיעדר אופק מקצועי, מביאים לזילות מקצוע המטפלות במעונות יום ולרמת מקצועיות ירודה.

כל זה גם גורר תחלופה מהירה ובריחת כוח אדם איכותי בשל תנאי השכר המבישים  ומציאות שבה מנהלות איכותיות פוטנציאליות  דוחות את ההצעה לנהל מעון על הסף, כשהן שומעות על התגמול הנמוך.

 

סיכום והמלצות  

העברת האחריות על גילאי לידה ועד שלוש לידי משרד החינוך. יש לחוקק חוק נפרד לפיקוח על מסגרות חינוכיות - טיפוליות אשר יופרד מחוק הפיקוח על המעונות, תשכ"ה- 1965 העוסק במוסדות לקשישים, חוסים וכו' ואינו מתאים להגדרות הנדרשות למסגרות חינוכיות. בחוק זה יש להגדיר מחדש: מהי מסגרת חינוכית-טיפולית לתינוקות ולילדים בגיל הרך? כל מסגרת אשר תענה על הגדרה זו, תהיה כפופה לחוק ויהיה עליה לקבל "רישיון להפעלת מסגרת לגיל הרך". 

העברת המעונות למשרד החינוך היא רק צעד ראשון אך משמעותי. מיד אחריו יש להגדיל באופן מיידי את מספר המעונות על מנת לקבל עוד עשרות אלפי ילדים השוהים במחסני ילדים לא מפוקחים ולא בטיחותיים. יש לבחון מחדש את כלל המערכת ולקבל החלטות שיביאו להתמקצעות מנהלות ועובדות המעון, לשינוי התפיסה וההדרכה המקצועית לצוות הקיים, תוך הבנה כי מדובר במוסד חינוכי, למען עתיד ילדינו.

 

רוצים גם אתם לקחת חלק ? כתבו לרכזת הקואליציה liat@anu.org.il

 

הדרישות שלנו
מדברים על הקואליציה